<h1>בה"ג הלכ' נדה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
ואיתתא כד חזיא נדה, כדפסקא שביקא ההוא יומא דפסקה ביה והדר מניא שבעה נקיים וטבלה לאורתא, דתניא (יומא ו'.) כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה, (נדה ס"ז:) ואפילו כי טבלה בשמיני לא תטבול אלא בלילה משום סרך בתה. והיכא דאיכא אונסא דלא מציא למטבל בליליא טבלה ביממא ושפיר דמי. אתקין רב אידי בר אבין בנרש למיטבל ביממא דתמניא משום אונסא דגנבי, ורב אחא בר יעקב בפפוניא משום אונסא דאריואתא, ורב יהודה בפומבדיתה משום צנה, ורבא במחוזא משום אבולאי.
<h2>דף ו:</h2>
תני רבי חייא הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה וטמא מת טבילתן ביום, נדה ויולדת טבילתה בלילה. אמר רבי זירא זאת אומרת בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום. בועל נדה מטמא משכב ומושב דכתיב (ויקרא ט"ו, כ"ד) ואם שכב ישכב איש אותה. ותני בתוספתא (זבים פ"ג ומגילה פ"א) אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים. זב וזבה טבילתן מדאוריתא, נדה מדרבנן היא.
